<h1>חדושי הרא"ה — ברכות</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[ברכות מ"ח ע"א] אמר ר"נ קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו וכן הלכתא. כתב רבנו ז"ל ואמרי רבוואתא ז"ל והוא שנכנס לכלל שלש עשרה שנה ואע"ג דלא פרח פי' שלא התחיל להביא סימנין כלל אבל קטן שלא הגיע לכלל שלש עשרה אע"ג דפרח אין מזמנין עליו ופי' פורח שהתחיל להביא סימנין אלא שלא גמרו שלא גדלו שיהא בראשן כדי לכוף לעקרן ואנן ל"ס לן הכי כיון דקרו ליה קטן אפי' בן י' ובן תשע פי' ואפי' פחות מכאן כשהוא יודע למי מברכין מזמנין עליו והכי חזינא לגאון ז"ל פי' והשתא אתיא מתניתא שפיר דמייתינן בגמ' דתניא קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו פי' לעולם ואפי' אינו יודע למי מברכין דלא גרע משאר מצות שחייב בהן כיון דגדול הוא, ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו כשאינו יודע למי מברכין ואין מדקדקין בקטן בשערות דאם יודע למי מברכין אפי' בן חמש שנים מזמנין עליו והאי דלא מייתינן בגמ' מינה סייעתא לר"נ משום דאיכא לאוקומא באנפא (אחרינא) כדאיתא בגמ'. פי' וה"ה לענין עשרה שמצטרפין קטנים כשיודעין למי מברכין משבעה בני אדם ואילך דאיכא רובא דמינכר דרובא דמינכר בעינן כדמוכח בגמ' וכן לענין תפלה.
<h2>דף י.</h2>
[ברכות כ"ד ע"ב] אמר רב חסדא ת"ח אסור לעמוד במקום הטינופות לפי שא"א לו בלא הרהור תורה ואמר ר' יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא. תניא לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא ולא עוד אלא אם היה קורא ובא פוסק. לא פסק מאי אמ"ר מיאשא בר בריה דריב"ל [ברי"ף: משמיה דריב"ל] עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים (יחזקאל כ') כלומר דאינם טובים להם כיון שענושים בקיומם כגון זה שענוש כשקורא ק"ש, רב אדא בר אהבה אמר כגון (צ"ל: מהכא) כי דבר ד' בזה (במדבר ט"ו) פי' והינו דבור השם ית'. רבא אמר הוי מושכי העון בחבלי השוא (ישעיה ה') כלומר מושכי כאלו אונס אותו שיבא עליו בזה שדוחק לקרות במקום שקריאתו עון. פסק מאי א"ר אבהו עליו הכתוב אומר (דברים ל"ב) ובדבר הזה תאריכון ימים כלומר בדיבור זה דהיינו בקריאה זו כיון שמקיימה כהוגן יתקיים בו מקרא שכתוב למען ירבו ימיכם. כתב רבנו ז"ל וכשהוא חוזר כלומר לקרות את שמע חוזר למקום שפסק ואע"פ ששהה כדי לגמור את כלה והכי מסקנא בסוף מסכת ראש השנה וכן בתקיעת שופר וכן בהלל וכן במגלה אבל בתפלה אם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש, פי' לא בשוהה כדי לגמור ממקום שפסק ואילך אלא כדי לגמור את כלה, פי' ומסתברא כשהן שמין, שמין באדם בינוני.
<h2>דף יח.</h2>
[ברכות כ"ו ע"ב] איבעיא להו לר"י, פי' בהא דאמר דתפלת השחר עד ד' שעות עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל, פי' ונמצא תפלת השחר עד שלש שעות ולא עוד ומסקנא דעד ועד בכלל, פי' ונמצא זמנה כל ארבע שעות ודיקא נמי דקתני, פי' בעדויות העיד ר' יהודה בן בבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות ש"מ, פי' דשעה רביעית עצמה בה היה קרב ומינה לתפלה. אמר רב כהנא הלכה כר"י הואיל ותנן בבחירתא כותיה, פי' עדויות.
<h2>דף יט:</h2>
תנו רבנן קדוש ידים ורגלים עד לפרק. כלומר, הפרק שבין חבור היד עם הקנה שלה, וכן נראה בערכין בפרק האומר משקלי עלי [י"ט ע"א], מכניס ידו לכלי של מים עד מרפקו, והוינן בה והא תניא לקדוש ידים ורגלים עד לפרק, ומדמקשינן מינה ש"מ פרק לחוד, ומרפקו. פי' מרפקו, הוא הפרק שבין קנה היד והזרוע שנקרא קובדי. לחולין עד לפרק, כלומר שבין האצבעות והכף, לתרומה עד לפרק. פי', עד לפרק השני שבאמצע האצבעות, וכן מוכיח בירושלמי במסכת ברכות [נ"ב ע"א] דבחולין החמירו יותר, משום שאוכלי תרומה זריזין הן. וה"נ מוכח סדורא דהא מתני' דנקט חמור ראשון דהיינו קדוש ידים ואחרון אחרון קל.
